החלטה בתיק ב"ש 9556/07

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

1.     כתב האישום אשר הוגש כנגד המשיב, מחזיק שלוש עבירות: מעשה מגונה בקטינה בת פחות מ-16 שנים ללא הסכמתה החופשית, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) לחוק, ועבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק.

נטען, כי ביום 10.5.07, סמוך לשעה 22:00, שהה המשיב, ביחד עם חבריו, בגן ציבורי בשכונת ארמון הנציב בירושלים. באותה העת, עברה בסמוך קטינה ילידת 1994 (להלן: "המתלוננת"). המתלוננת ניגשה אל המשיב וחבריו וביקשה מהם סיגריה. המשיב וחבריו נענו לכך, ובינם ולבין המתלוננת התפתחה שיחה במהלכה הציעו המשיב וחבריו למתלוננת לשתות בירה אך זו סירבה וביקשה להמשיך בדרכה. המתלוננת אכן המשיכה בדרכה כאשר בני החבורה מלווים אותה. בשלב מסוים, נעצרו המשיב וחבריו, שוחחו ביניהם בשפה הערבית, ובאותה העת דחף המשיב את המתלוננת ארצה וזו נפלה וראשה נחבט בברזל מגדר סמוכה. המתלוננת קמה אך המשיב דחף אותה ארצה פעם נוספת, אחז במכנסיה וניסה להורידם. המתלוננת נאבקה במשיב, שכבה על צידה וקיפלה את רגליה על-מנת למנוע מהמשיב להפשיטה. מעשיו של המשיב נעשו בכל העת כאשר חלק מחבריו עומדים לידו, צועקים על המתלוננת, מקללים אותה, בועטים ברגליה ובבטנה ומונעים ממנה לקום. אחד מחבריו של המשיב נחלץ לעזרת המשיבה וניסה להגן עליה. במהלך מעשיו של המשיב, דרך המשיב על ידה של המתלוננת, ותוך כדי מאבקה במשיב נפצעה המתלוננת ונשרטה.

        אמה ואחיה של המתלוננת, אשר יצאו לחפש אותה, הגיעו למקום, והמתלוננת אכן הצליחה לחלץ עצמה ולהימלט. שכן, אשר הצטרף למשפחת המתלוננת, אחז באחד מחבריו של המשיב, והמשיב השליך אבנים וקרשים לעברו, יחד עם חלק מחבריו, על-מנת לגרום לשחרור חברם. לאחר שהשכן הרפה מאחיזתו, נמלטו הנאשם וחבריו מהמקום. כתוצאה ממעשי המשיב וחבריו, נפגעו השכן ובני משפחתה של המתלוננת מפגיעת אבנים.

ראיות לכאורה

2.     אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה בקשר עם המעשים נשוא כתב האישום.

        עילת מעצר

3.     אין חולק על קיומה של עילת מעצר, זאת מחמת מסוכנותו של המשיב.

        חלופת מעצר

        המשיב כבן 20, נטול עבר פלילי. בקשר עם המשיב הוזמן תסקיר שירות מבחן ושירות המבחן המציא, כפי שיפורט להלן, שני תסקירים בעניינו.

        בתסקיר הראשון מפורט כי המשיב רווק, מתגורר עם בני משפחתו. מהתסקיר עולה כי המשיב גדל בתנאים ובנסיבות משפחתיות כמפורט בתסקיר, אך לאחרונה, לאחר שהפסיק את עבודתו, חלה נסיגה בהתנהגותו באופן שהתבטא בהתחברותו לקבוצות שוליים, שתיית אלכוהול ועישון סמים. לאור התרשמות שירות המבחן מדפוסי התנהגותו הבעייתיים של המשיב ולאור ההתרשמות השלילית מהוריו, במיוחד מאביו (כאשר האם אינה מצליחה להציב בפניו גבולות), העריך שירות המבחן כי ההורים יתקשו להציב למשיב גבולות ולפקח עליו בתנאי מעצר בית, ועל כן לא באה המלצה לשחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו.

5.     לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן, טען הסנגור כי שירות המבחן נתן משקל יתר לעברו של אביו של המשיב במקום להתרכז במשיב. עוד נטען כי המשיב נכון לשחרור באיזוק אלקטרוני ונטען כי אחיו של המשיב, נכון לשהות עמו כל העת בביתו, כמו גם דודו של המשיב. אשר-על-כן, ומבלי לקבוע עמדה בשאלת שחרור המשיב לחלופה, התבקש שירות המבחן להמציא תסקיר משלים אשר יתייחס לנתונים שהועלו על-ידי הסנגור.

        שירות המבחן, בתסקירו המשלים, התרשם לחיוב מדודו של המשיב, נאדר, שהוא בעל משפחה וכבן 33 שנים, לו קשר טוב עם המשיב, הוא מהווה עבורו דמות סמכותית, הוא מוכן לקבל על עצמו תפקיד של משגיח ומפקח על המשיב, ולהערכת שירות המבחן, הוא אף מסוגל לעמוד בכך. כן פירט שירות המבחן כי לדברי אחיו של המשיב, פואד, שהוא כבן 23, קיימת לו השפעה על המשיב והוא מהווה דמות סמכותית וביכולתו להציב גבולות. שירות המבחן מציין כי האם תפקח על המשיב בתנאי מעצר בית כאשר גם האח, פואד, ישהה עם האם והמשיב כל העת והדוד נאדר יסייע במלאכת הפיקוח. לפיכך, סבר שירות המבחן כי ניתן לשחרר את המשיב למעצר בית, בנוסף לאיזוק אלקטרוני, ובפיקוח האמור. שירות המבחן הוסיף כי הותקן בבית המשפט קו טלפון המאפשר התקנת האיזוק האלקטרוני, עם זאת, בבירור שערך שירות המבחן עם המנהלת האחראית על הפיקוח האלקטרוני, לגבי זמינות האפשרות של פיקוח אלקטרוני, נאמר כי חברת המיקוד המעניקה שירותי סיור באיזור מגורי ביתו של המשיב, מעניקה שירותים כאלה רק בליווי משטרתי, ליווי שאינו קיים תמיד או מתואם באותו איזור מגורים, ועל-כן יכולת הפיקוח האלקטרוני מוגבלת "אי לכך, יכולת התגובה על ההפרות הנה בעייתית ולא נותנת מענה יעיל במקרה זה".

6.     ב"כ המשיב טען כי יש לקבל ולכבד את המלצת שירות המבחן, לאפשר יציאה לשעה טיפולית, אחת לשבוע, כפי שהמליץ שירות המבחן ונטען כי המשיב מתגורר בשטח מדינת ישראל ואין להביא בחשבון את הקושי הקיים עם הפיקוח על המשיב או יכולת הנגישות לביתו. מנגד, הפנה ב"כ המבקשת לכך כי מקום שנגישות המשטרה אליו, לצורך פיקוח בדבר האיזוק האלקטרוני, מורכבת וסבוכה, ניתן שלא להורות על כך (ר' בש"פ 4149/07 מדינת ישראל נ' מונג'ד בזיאן).

7.     השיקולים המתנגשים בעניין הנדון הנם ברורים: מחד, מדובר במעשים קשים מאד שנעשו (לכאורה כמובן) על-ידי המשיב, בעידוד חבריו, בנערה צעירה, כאשר המשיב גילה "דבקות במטרה", ביקש להמשיך במעשיו עד תום, וככל הנראה אלה הופסקו לא בשל חרטה או מחשבה מחודשת, אלא בשל התנגדותה העיקשת של הנערה והגעתם של בני משפחתה. לא ניתן להתעלם מכך שאלימותו של המשיב כוונה גם כנגד אחרים, שעה שביקש למנוע לכידתו של מי מחבריו, וגם אז לא בחל (לכאורה) במעשי אלימות. התנהגות זו, אשר הופנתה בעיקרה כלפי נערה צעירה, מעידה על פוטנציאל מסוכנות רב ועל כך שספק אם קיימת חלופה אשר תעקר מסוכנות כזו. מנגד, מדובר בבחור צעיר, ללא עבר פלילי. העובדה שקשה לפקח על האיזוק האלקטרוני בשל מקום מגורי המשיב שהם בשטח מדינת ישראל, צורמת, וקשה לקבלה. מחד, ניתן לומר כי קיימת בכך אפליה על רקע יכולת תפקודה של המשטרה והגוף המפקח על החלופה האלקטרונית, ומאידך, מדובר במצב אובייקטיבי, נתון, והשאלה המרכזית הצריכה לעניין היא אפשרות קיומה של חלופה אפקטיבית אשר תעקר, כאמור, את המסוכנות הרבה הקיימת במשיב, מסוכנות לגביה אין חולק.

8.     שירות המבחן, בתסקירו הראשון, המליץ שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו. הנימוקים בבסיס המלצה זו נעוצים בכך שחלופה זו לא תהא אפקטיבית, שכן האב נעדר מהבית שנים רבות עקב עונשי המאסר אותם ריצה ומיעוט מעורבותו, אם בכלל, בחיי המשיב, והאם לא הצליחה להציב גבולות למשיב, כך, בלשון התסקיר: "הסמכות ההורית שלהם לא הייתה אפקטיבית ומשמעותית עד כה... ההורים יתקשו להציב לו לגבולות ולפקח עליו בתנאים של מאסר בית". לאור ההשגה אותה העלה הסנגור בנוגע עם העדר התייחסות  שירות המבחן, באה פנייה נוספת אל שירות המבחן לבדוק אפשרות זו וכן את ההצעה לפיה אחיו הבכור של המשיב ודודו יפקחו עליו במסגרת מעצר בית. התסקיר המשלים, אף שבסופו המליץ על שחרור למעצר בית בפיקוח אלקטרוני, השתית המלצתו על ההערכה לפיה פיקוח האם, האח והדוד, יהא בהם ל"איין את הסיכון ולמנוע התנהגות פורצת גבולות" של המשיב. קשה להבין המלצה זו, שכן אין בחלופה המוצעת נתונים משמעותיים המהווים  שינוי נסיבות משמעותי לעומת התסקיר הראשון: בתסקיר השני מוצע כי האם והאח ישהו במשך כל היום עם המשיב "והדוד נאדר יעזור במלאכת הפיקוח". קשה להבין "מלאכת פיקוח" זו מה טיבה ומה מידת היקפה. למעשה, בניסוח ובהצעה זו אין בה כל משמעות: באשר לאם - כבר נאמר לגביה על ידי שירות המבחן עצמו שאין בכוחה וביכולתה להציב גבולות למשיב ולפקח עליו. ובאשר לאח - מדובר באח הבוגר מהמשיב בשלוש שנים בלבד וקשה להעריך את מידת ההשפעה והסמכותיות שיש לאח זה על המשיב ואת יכולתו הממשית לפקח עליו ולהוות עבורו דמות סמכותית. לכך יש להוסיף כי שירות המבחן ציין, בתסקירו השני, כי חברת המיקוד המעניקה שירותי סיור באיזור מגורי המשיב בקשר עם הפעלת הפיקוח האלקטרוני, מעניקה שירותים אלה באותו אזור אך רק בליווי משטרתי "ליווי שלא תמיד קיים או מתאפשר באזור זה, יכולת הפיקוח על האיזוק הזה מוגבלת. אי לכך, יכולת התגובה על ההפרה הינה בעייתית ולא נותנת מענה יעיל במקרה זה".

9.     הנה-כי-כן, מדובר בחלופה רעועה, בעייתית, ונטולת אפקטיביות ממשית. לכך יש לצרף את העובדה שמעשיו של המשיב היו (לכאורה)  בוטים, עזים ונטולי רגש, שעה שתקף נערה כבת 13 שנים, היכה אותה, הפילה פעמיים ארצה, ביקש להפשיט ממנה את מכנסיה ותוך כדי כך חבריו בועטים בה ברגליה ובבטנה. לאחר מכן, המשיב אינו נרתע מלתקוף אדם אשר ניסה לתפוס אחד מחבריו. מדובר בשרשרת פעולות מגוונת ובמי שביצע מעשיו בחבורה כאשר אלה כוונו כלפי נערה כה צעירה. לכך יש להוסיף את השימוש שעושה המשיב באלכוהול וסמים. המסקנה הצפה בעקבות כך הנה שקשה מאד להלום שמסוכנות ממין זה המגלמת בתוכה חוסר מעצורים מוחלט, תבלם במסגרת חלופה.

        התוצאה, לפיכך, הנה שאני מורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתפ"ח 9556/07.

ניתנה היום, ח' בתמוז התשס"ז (24 ביוני 2007), במעמד המשיב, ב"כ המאשימה והסנגור.